סרי לנקה, ספטמבר 2007: אזור קאנדי
20.9.07
הנחיתה בשדה התעופה בנדרנייקה בשעה שבע בבוקר מתנגשת עם השעון הביולוגי שמורה על שלוש וחצי בלילה, אבל הלחות בשדה, השמש של תחילת היום ותנועת האנשים, מכניסה את הגוף להתנעה מחודשת. הנהג שלנו לינטון פוגש אותנו, מעמיסים את הכבודה ומתחילים את הנסיעה לכיוון קאנדי.
עבור הילד הכל חדש: דקלי הקוקוס והבננות, הכבישים הצרים והצפופים, הילדים במדים הלבנים שהולכים זוגות זוגות לבית הספר ובעיקר הירוק העז בעיניים, על כל גוניו. אני משתדל לחוות את הטיול דרך העיניים שלו וזה כנראה הערך המוסף של הטיול.
הפעם הקודמת בסרי לנקה היתה מאד מתומצתת חמישה ימים בהם ראינו את כל האטרקציות העיקריות (כמעט) ועוד חמישה ימים בדרום האי שבמהלכם הייתי חולה. אני מקווה שהטיול הזה יעבור בלי ימי מחלה.
בית היתומים לפילים שבפינוואלה
מגיעים שוב לפינוואלה שנמצאת על הדרך לקאנדי. הפעם הביקור נראה מיותר לנו, אבל מה לא עושים עבור הילד... אז אחרי ההצגה (התיירותית) של האכלת הפילים בבקבוקי חלב אנחנו חוצים את הכביש לאחת המסעדות על הנהר שממנה אשפר לצפות ברחצה התלת יומית של הפילים. למרות הציניות, לפגוש פילים מתורבתים מקרוב זה באמת נחמד. |
פילים בבית היתומים
אחרי שפתרנו את בעיית הרעב נשארנו ישובים לצפות בפילים שמורדים לנהר כדי להתרחץ. בסיום כבר העייפות נתנה את אותותיה ולפנינו עוד כ-50 ק"מ עד בית המלון בקאנדי. מזג האויר מעונן ומטפטף פה ושם. הנסיעה במהירות המירבית המותרת של 60 קמ"ש (במקרה הטוב), העיקולים, העליות והירידות, גורמים לדרך להתמשך ולהתמשך. אחרי שהמשטרה עצרה אותו על נהיגה במהירות מופרזת (70 קמ"ש) לינטון ממשיך את הדרך בזהירות יתרה ולבסוף מגיעים למלון.
21.9.07
יום שמתוכנן באיזי. התוכנית היא להגיע לפארק Udawatakele למסלול הליכה קצר ביער.
הגשמים הרבים שיורדים כבר משעות הבוקר המוקדמות משנים קצת את התוכניות. זה לא גשם טרופי טיפוסי שיורד בכמות גדולה לזמן קצר, אלא גשם שמשתנה מטיפטוף קל למבול גדול. ככה זה נמשך כבר כמה שעות. במקום זה התחלנו את היום באזור הגבעות שמקיפות את האגם של קאנדי ובביקור בבתי מלאכה לבטיק וגילוף בעץ שכמובן מתלוות אליהן גם חנויות עבור תיירים, כמונו בערך. הנזק: ציפיות בטיק לכריות ומסכה סרי לנקית מסורתית מעץ בלזה שבטח תמצא מקום טוב על הקיר של המטבח ליד הבודהה מתאילנד. |
מבט על מקדש השן בקאנדי
בינתיים הגשם העז פוסק ואנחנו בדרך Udawatakele. הפארק הזה הוא יער גשם. במאה ה-16 הפך לחלק מארמון המלוכה בקאנדי וכונה "היער האפור". כשהבריטים כבשו את סרי לנקה ה-1815 שטח היער היה כאלף דונם, אך בשל הבניה צומצם השטח שלו ל-250 דונם.
יום לפני לינטון הנהג אמר שכדאי שניזהר מעלוקות. הגענו בנעליים וחשבנו שעלוקה אחת או שתיים זה לא משהו שצריך להיות מוטרד בגללו. קצת אחרי התחלת הטיול המדריך שהיה בכפכפים התכופף מדי פעם כדי להוציא עלוקה. פתאום שמנו לב שגם על הנעליים והגרביים שלנו נדבקו עלוקות. אחרי שלוש פעמים בהן הוא התנדב להוציא עבורנו את העלוקות הבנו שאין להתחמק מהג'וב החדש הזה. כשהן הצליחו לעבור את הגרביים זה הפך מהטרדה קטנה להצקה גדולה. לקראת סוף המסלול (בו עצרנו כל דקה או שתיים להסיר עלוקות) הגרביים כבר היו עם כתמי דם מעלוקות שנתנו ביסים. כל זאת גרם לנו טיפה להתחרט על הביקור ב-Udawatakele, שגם בלי קשר לעלוקות, הליכה של חצי קילומטר ממצה את מה שצעדנו לאורך כמה קילומטרים.
שער הכניסה לפארק כבר קרוב, ואת המרחק הלא רב הילד מסיים בריצה מיואשת לכיוון הרכב. הרכב, או כל אזור יבש לצורך הענין, הוא מקום טוב לעשות בדיקת נזקים ולנקות את הגרביים והנעליים מעלוקות שהתנחלו שם.
הגענו חזרה למלון (Chaaya Citadel), גם שם מצאנו עוד כמה עלוקות. לינטון מציע לי ללכת לעשות מסאג' כדי לגמור את היום הזה בצורה יפה. מסאג' מקרקפת עד אצבעות הרגליים בהחלט היה במקום. הוא לוקח אותי למקום יותר זול מהמלון. מסאג' משמני צמחים וחדר אדים מאד שיפרו את ההרגשה הכללית. אני שומע בחוץ את הגשם חוזר לרדת בזמן שאני חצי מנומנם מקבל עיסוי טוב בגב עם שמן חם.
אני חוזר למלון, בינתיים השמיים מתבהרים. למרות שקריר, שחייה בבריכה נראית כדבר הכי טוב לעשות. הנוף במלון משקיף על נהר מהולי (Mahavelly) ומעברו השני יער גשם. כמו בערב הקודם, בשעת השקיעה, להקה של אלפי עטלפים עוברת מעלינו במשך חצי שעה.
|
המלון בקאנדי
|
