לונדון, ינואר 2008: מוריסי בראונדהאוס
חבר טוב שגר בלונדון ומגיע פעם בשנתיים לביקור מולדת שואל כל פעם שהוא בא מתי אני אבקר אותו. התשובה שלי היתה תמיד "כשתשיג כרטיסים למוריסי אני אבוא" וזה היה מין משפט כזה ששנינו לא ממש לקחנו ברצינות. לפני כחודשיים בשיחת טלפון הוא אומר לי "יש עכשיו מכירת כרטיסים להופעות של מוריסי-לקנות גם עבורך?" התשובה היתה כמובן "כן" החלטי, תוך התעלמות מכך שזה עלול ליצור הוצאות בלתי מתוכננות. 20 שנה עברו מאז הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל (לונדון), גם 20 שנה עברו מאז סיום התיכון והגיוס לצבא, הסמית'ס היו חלק בלתי נפרד מפסקול שנות העשרה המאוחרות שלי.
 |
אחרי פירוק הסמית'ס אי שם ב-87' המשכתי עם מוריסי לתוך הצבא. את הטירונות העברתי עם Viva Hate באוזניות של הווקמן ומאז, למרות הנפילות האומנותיות פה ושם של מוריסי, עדיין נשארתי מאזין נאמן לאלבומיו. אני חושב שחוץ מדיוויד בואי לא היו עוד זמר/זמרת/להקה שמאד הייתי רוצה לראות הופעה שלהם בעיקר בגלל מה שהם סימלו עבורי בצמתים חשובים בחיים (טוב, נירוואנה, אבל זה לא מציאותי גם מאניק סטריט פריצ'רס יבדל"א, נו..וגם הקיור). |
את בואי ראיתי (והתרגשתי) בפארק הירקון בהופעה קצרה ולא ממצה, את נירוואנה כבר לא אראה ולמוריסי עדיין הרבה מחכים בארץ. אז סוף סוף אני עושה משהו שרציתי לעשות הרבה זמן: לראות הופעה טובה בחו"ל.
|
בתכל'ס: כיף, התרגשות ואכזבות קטנות
מקום ההופעה עצמו, הראונדהאוס, היווה הפתעה מעולה: מקום קטן, אינטימי במונחים של לונדון (ולא רק לונדון) מבחינת מספר האנשים שהוא מכיל. גודלו בערך כשליש או חצי מהסינרמה בת"א. איזה כיף, אפשר להתמקם קרוב לבמה כארבעה או חמישה מטר, עדיין בלי לחץ של הקהל. כמו בארץ שעת ההתחלה היא לא דבר מדוייק, זה עדיין לא שוויץ ובאיחור של 45 דקות עולות לבמה Girl in a coma, הופעת החימום של מוריסי בסיבוב הנוכחי שלו. טריו נשי שמגיע מסן אנטוניו, טקסס, שדי נותן בראש האמת, עם השפעות חזקות של הברידרז. אם הייתי עוצם עיניים הייתי יכול להישבע שזו קים דיל ששרה. יש להן נוכחות בימתית טובה (אם לא יותר מזה אפילו), נגינה הדוקה ושירים טובים, רק מה חבל היה לגלות שבלונדון ההופעות לא נשמעות בהכרח יותר טוב. הסאונד לא היה חד מספיק, ברמה של קושי בהבנת המילים, כאילו כל מה שקורה על הבמה נשמע קצת מהצד ולא ממול וחזק. מה שכן, קרוב לבמה גם שומעים את הבסיסטית צורחת ללא מיקרופון...
Girl in a coma ב-myspace
נהדרות ככל שהן היו, אנחנו כאן בשביל מוריסי אך הקהל נשאר מנומס ומתנהג אליהן יפה. בסוף ההופעה שלהן, על המסך מאחור מוקרנים קטעים מתוך חזרות של ג'יימס דין לסרט East of Eden, קטעי הופעה של ה-'New York Dolls' וכל זה נמשך יותר מדי זמן, משעמם ומתיש את הקהל הרעב.
מסך ההקרנה נופל ומגלה את הבמה של מוריסי עם שלוש התמונות של ריצרד ברטון הצעיר. זוהי ההופעה השנייה שלו מתוך 6 הופעות רצופות (ומכורות לגמרי) בראונדהאוס, וכן, היו גם כאלו שקנו כרטיס לכל ההופעות. הקהל כולו צועק "מוריסי-מוריסי-מוריסי" והוא עולה לבמה ופותח עם 'Last of the famous international playboys'. איזה כיף שקשה לתאר. כל כך הרבה חיכיתי והנה זה בא. ארבעה מטר ממני, עם כל המניירות הבימתיות שלו, נמצא מוריסי, אותו אחד שהיה פעם הסולן של הסמית'ס. עומדות בפניי שתי ברירות: או להתנהג בהתאם לגילי המופלג ולהישאר מאופק או להשתחרר לגמרי ולהוריד מחסומים. בחרתי באופציה השנייה, כאילו שהיתה לי ברירה. ההפצצה הבאה מגיעה עם 'How soon is now' ובגיטרה של הפתיחה הבמה והקהל מוצפים באור לבן מרצד. מיותר לתאר את התגובה של הקהל (ושלי) לשיר הזה.
מיד אח"כ Stop me if you think you've heard this one before והרבה מזה לא צריך לבקש. או שכן? האכזבה הקטנה השנייה (מלבד הסאונד) היתה הסט ליסט. פחות מדי סמית'ס וחומרים ישנים של מוריסי ויותר מדי שירים חדשים אבל אני משתדל לא להתלונן יותר מדי. לא היה There is a light that never goes out אבל היה Death of a disco dancer המצויין, Stretch out and wait ועוד כמה אחרים.
הנגנים בלהקה היו טובים (כמובן יחד עם בוז בורר שכותב עם מוריסי), לבושים בחולצות T זהות, אבל נתנו לפעמים קטעי שואו מיותרים (תופפו בתופי סנר משל היו שקטאק). מוריסי יודע טוב מאד איך לעבוד עם הקהל שלו, בין היתר כי הקהל מכור לו. הוא צוחק, מתבדח, מדבר עם אנשים מהקהל, ונכנס לפוליטיקה האמריקאית טרום בחירות. הוא לא נראה דומה לאותו מוריסי נערי ורזה שעוד מופיע על הכרזות להופעות, על החולצות. נעוריו מאחוריו, האפיר והתמלא, אבל יש את אותן תנועות ידיים, אותו משחק עם כבל המיקרופון, הוא עדיין נשמע טוב גם בהופעה ובעיקר: המילים הן אותן מילים, והמוזיקה עדיין חיה ובועטת ואם עוצמים את העיניים או לחילופין מתעלמים מהמציאות אז ב-how soon is now למשל, הגיטרה לעולם תהיה של ג'וני מאר ומוריסי תמיד יהיה בשנת 1984.
לקראת סוף ההפועה Irish blood, English heart והדרן הסיום 'First of the gang to die. אם מוריסי יזכור לקחת את המטוס הנכון ולנחות בתל אביב, אולי גם פה סוף סוף נוכל לצעוק "מוריסי! מוריסי!". אני בטוח אהיה גם שם. בדרך חזרה לארץ אני חוזר למציאות שלנו. קסאמים, פילדלפי, נסראללה, חמאס ושאר רשעים. רבאק על העולם הזה. (הקיור נותנים בפריז בפברואר הופעה של לפחות 3 שעות, מישהו בא?) |
morrissey@roundhouse 22.1.2008
כשחזרתי לארץ קראתי שבהופעה הרביעית, אחרי שלושה שירים הוא הפסיק את ההופעה ושאר ההופעות בלונדון בוטלו בגלל בעיות בקולו. מה רבה היתה אכזבתם של קוני הכרטיסים. יש שם אנשים שהגיעו מכל העולם: קוריאה, יפן ולוס אנגלס רק כדי לראות אותו מופיע. גם לזה צריך מזל כנראה.
 למעלה |
|
