האיים המאלדיבים, אפריל 2002
 הגעתי למאלדיבים כמה שנים אחרי שראיתי חוברות ובהן תמונות של איים קטנים לבנים שמסביבם לגונות טורקיז באמצע האוקינוס ההודי. בלי קשר לצלילה ידעתי שמתישהו אגיע לשם ובסוף זה קרה, פעמיים ומקווה שיותר. אם מניחים בצד את המשטר הנוקשה, ההגבלות על מידע והאינטרנט, הגבלת חופש הביטוי, הגבלת עיתונות, העוני, השחיתות ודיכוי זכויות אדם, המאלדיבים הם בהחלט מקום נהדר לחופשה..
לטיול השני במאלדיבים, אוקטובר 2007 |
האי פילית'יו
על פילית'יו
האי פילית'יו נמצא
באטול נילהנדו הצפוני, (North Nilandhoo Atoll) ב-°73E/°3.25N, במרחק של 120 ק"מ ממאלה הבירה, כחצי שעה במטוס ימי.
האי
שנפתח בסוף שנת 99, הוא אי הנופש היחיד באטול, אם כי באטול הזה
ישנם עוד כמה איים מיושבים במקומיים. האי, שגודלו הוא כ-900 מטר
על 300 מטר, הוא יחסית גדול לאיי נופש במאלדיבים, אבל כלל אינו
מרגיש כך. האי, כמו כל האיים במאלדיבים) מספק את כל צרכיו מבחינת חשמל, ייצור מים,
מיזבלה ומפעל ביוב. כל אלה נמצאים בצידו המזרחי של האי, יחד עם
מגורי העובדים. כל העובדים שם, למעט אחד ממנהלי האי ומשיטי
ספינות הדוהני, אינם מקומיים, ומיובאים מהודו, סרי-לנקה ונפאל.
ומתברר שגם שם ישנה הירארכיה: בתחתית הסולם החברתי הם הנפאלים
שאחראיים על ניקיון,טיאטוא ושאר העבודות השחורות, הסרי לנקאיים
שהם מעין "מעמד הביניים של הפועלים", ולבסוף ההודים שעובדים
בעיקר כמלצרים וכברמנים. למה מידע זה חשוב? האמת לא כל כך, רק
כששומעים באמצע החופשה שהנפאלים לדוגמא, צריכים לעבוד שם כשנתיים
ללא שכר, אלא תמורת מזון ולינה בלבד, וגם אז, אחרי זה, הם
ירוויחו כשני דולר ליום עבודה, מקבלים קצת פרופורציות בזמן
שלוגמים קוקטייל שעולה 5 דולר. באי ישנם כ-120 חדרים, רובם
על האי עצמו, מוסתרים בתוך הצמחיה המאד עבותה שעל האי ועוד כ-20
בונגלוסים מקסימים שנמצאים על הלגונה עצמה.
חיות כמעט ואין מלבד
סרטנים קטנים שכל הזמן חוצים את השבילים, אנפות ארנבות ותרנגולות
שמסתובבות באופן חופשי באי. בסופו של דבר, היתושים הם בע"ח
הכי נפוצים באי על כל המשתמע מכך.
עלות של שבוע באי כולל הטיסות היא כ-2000+ דולר לאדם, לא כולל את חבילת הצלילות כמובן שעלותה היא בין 300-400 דולר לאדם. הכי קל מהיר וזול להגיע לשם זה לטוס עם הירדנים דרך קולמבו ולנצל את ההזדמנות ולטייל גם בסרי לנקה המקסימה.
אחרי שנוחתים ועוברים את ביקורת הדרכונים (אולם גדול
עם שקט מופתי ופקידים אילמים), יוצאים אל מחוץ לבית הנתיבות
שנראה ומרגיש כמו שוק ביום עמוס: צפוף, חם ולח. כל הרחבה הזאת,
מלאה בנציגים של סוכני נסיעות וחברות תיירות שמחכים לנוסעים
שמגיעים בטיסות השונות. תפקידם הוא להחליף את הוואצ'רים שאנשים
מגיעים איתם לוואצ'רים מקומיים, לקחת את פרטי הטיסה שלכם חזרה
כדי לארגן הסעה, ולהפנות אתכם למיניבוסים שלוקחים אתכם או למעגן
הסירות (אם אתם יוצאים לספארי או לאי קרוב בספינה מהירה), או
לאחד משני הטרמינלים של מטוסי הים. |
מעגן המטוסים הימיים
| שם, עוד כשעה המתנה בחדר
שממוזג רישמית (אך בפועל מחניק ולח) ואנחנו עולים למטוס.
במטוס עוד יותר חם ולח ומחניק, והפעם בונוס: אדי דלק מטוסים
וגזי פליטה של המנועים. כל הציוד נזרק באחורי המטוס ודי מהר הוא
מתמלא ב-15 נוסעים. סה"כ זו הרגשה של להיות בפרק מהסידרה האוסטרלית
"הרופאים המעופפים". ממריאים והנוף שרואים מהחלונות עוצר נשימה. עוברים קרוב לאי הבירה מאלה (מאוכלס
בצפיפות ומאד ציבעוני), תופסים עוד גובה וממשיכים דרומה. מחזה
מרהיב של האטולים והאיים הקטנים תופס את העין: עיגולי טורקיז
ובתוכם מים בצבע תכלת/טורקיז. אחדים ריקים ועל אחרים צמחיה או אי
נופש. ממשיכים להדרים ורואים עוד נקודות דיו של איים פזורות מעין
לעין. אחרי טיסה של 30 דקות מגיעים לאיזור פילית'יו והטייס מנחית
את המטוס קרוב לרפסודה שאליה ניקשר המטוס ואליה גם מגיעה
הדוהני כדי לאסוף אותנו. |
המטוס נקשר לרפסודה
|
